July 11th, 2014

C рабочего стола

Мудрецы Талмуда чувствовали различие между тем, что мы сегодня называем глагольными биньянами - видовые, аспектуальные, семантические. Можно найти их анализ (в современных терминах) актива, пассива, рефлексива, каузатива, интенсива, итератива, приватива, результатива... Но они не видели гзарот, по их мнению, все глаголы, в корне которых выделяются две буквы, могут превращаться друг в друга. А гизре ע"ע (кфулим) они начисто отказывали даже в праве на существование. По их мнению, лишняя третья корневая буква (говоря условно, корень слова они не выделяли) нужна только для драши:

"אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל" (שמות כב:כז)… דלמא אקודש הזהיר אחול לא הזהיר! - אם כן לכתוב "אלהים לא תקיל", מאי לא תקלל - שמעת מינה תרתי (סנהדרין סו ע"א-ע"ב) (י, יד הרב הרצוג (תימני)), [ראה גם מכילתא דר' ישמעאל (הורוויץ) כספא יט, עמ' 317] .

דאמר קרא: וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ (ויקרא כא:טו). ולאביי – אם כן נימא קרא "לא יחל", מאי "לא יחלל" - אחד לו ואחד לה (תמורה ה ע"ב) ([1177] פירנצה II.I.7) .

דתוני לוי: מנין שאף בפסול זמן הכתוב מדבר? ת"ל: "וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כב:טו), בשני חילולין הכתוב מדבר, אחד פסול נותר, ואחד פסול טומאה (זבחים דף מה ע"ב – מו ע"א) ([1546] נ, קולומביה, X 893 - T 141 (תימני)) .

и ещё много.